אסונות הטבע הכי גדולים שנתפסו במצלמה| טופטן

רק אתה קובע... באמת

אני כבר שומע הרבה זמן ומקווה שנראה אותך בשידור חי בכל אופן נהנים מכל סירטון תודה רבה

עד כמה אתה יפה וסמפטי

אני הואהב אותך אתה יפה

אחות שלי נולדה בפונדקאות בנפאל, אז יצא שכשהייתי בת 3 חוויתי את האסון הזה של הרעידת אדמה שם😢
למרות שאני לא זוכרת כלום…
גם עשו כתבה על האבות שלי בגלל משהו שקרה שם😊

פומפידוקומנטקע😅

Corvette c7 z06 tm gm dtw79 hot wheels comentários 207

Corvette c7 z06 convertible tm gm fjv40 hot wheels comentários 207

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.

כל עוד תושבי העולם "יאמינו" בעצים ובאבנים ? ולא בבורא עולם ? לא תהיה להם תקומה ושם תהה מקום קבורתם.

יש לי שאלה, למה מקום ראשון זה הצונמי ביפן,ולא הצונמי ההודי שהיה בכמה מדינות כולל תיילנד ,שבה מתו 230 אלף כמו שציינת ???

כשהטבע מדבר, עלינו להקשיב
הוריקן "איאן" המפלצתי שחלף דרך קובה, המשיך לפלורידה ומשם לקרוליינה, הותיר אחריו שובל של הרס שייקח שנים לתקן ומי יודע אילו אסונות טבע אחרים יתרחשו אחריו. לפי המדענים, שינויי האקלים לא גרמו ישירות להוריקן, אבל הם גרמו להעצמתו. עלינו להיות מוכנים לתופעות הרבה יותר גרועות, שכן כשהטבע מדבר – עלינו להקשיב.
האכזריות של הסערות הולכת וגוברת, שריפות הופכות תכופות וחזקות יותר בעוצמתן והבצורת מנצחת אגמים ונהרות. ככל שאנחנו מתערבים יותר בטבע ומשבשים אותו באמצעות ניצול מופקר שלנו, כך אנחנו מעוררים תופעות אגרסיביות וקיצוניות מצידו.
בחכמת הקבלה, "הטבע" הוא שם נרדף ל"אלהים" (שתי המילים הן 86 בגימטרייה). אין זה אומר שעלינו להשתחוות לרוח או לשמש כפי שעשו עובדי האלילים, אלא שעלינו להבין שיש כאן עסק עם כוחות עליונים, חזקים יותר ממה שאנו נוכל להיות אי-פעם. לכן עלינו לפעול לפי ההנחיות של איתני הטבע במקום לנסות להשתלט עליהם.
ההנחיה של כוחות הטבע פשוטה: הישארו מאוזנים. הטבע אומר לנו שאנחנו לא יכולים לקחת לעצמנו יותר ממה שאנחנו צריכים לקיומנו, כי בכך אנחנו יוצרים גירעונות שהטבע יגבה מאיתנו בחזרה. ככל שאנחנו לוקחים יותר מעבר לצרכים שלנו, כך נקמת הטבע עזה יותר. זו הסיבה שאסונות הטבע הולכים ומתעצמים.
אנחנו לא צריכים למנוע מעצמנו שום צורך. עם זאת התרגלנו לשמח את עצמנו במותרות ובכל דבר בו חשקה נפשנו מעבר לצרכים האמיתיים שלנו. אני מאמין שארה"ב עמידה מספיק כדי לעבור את המצוקה ולבצע את התיקונים הנדרשים ופלורידה תתאושש מהתוצאות של הוריקן איאן, אבל מעבר לתיקון הנזק הפיזי, נדרש תיקון חברתי.
ארה"ב, המובילה בצרכנות יתר, צריכה לשנות מסלול ולהוביל את העולם לעבר דוגמה מייצגת חדשה, מאוזנת וברוח הזמן. ההתמקדות של צורת החיים במאה ה-21 צריכה לעבור משיפור החיים החומריים לשיפור החיים החברתיים. הצרכים החומריים שלנו נענו ועכשיו הגיע הזמן לענות על הצרכים הרגשיים שלנו ואלה ייענו כשניצור חברה שבה אנשים נהנים לחיות.
הדרך היחידה ליצור חברה מהנה היא לטפח קשרים טובים בין אנשים. אם אמריקה תוכל להתמקד בתיקון הניכור הגובר בין אנשים, האנשים יוכלו לחוש ביטחון ושביעות רצון. הדבר יגרום לצמצום התמקדותם בחומרנות ובצריכה מיותרת. אין גבול למורכבות והשבחת הקשר החברתי שאנשים יכולים לפתח; זהו משאב הצמיחה האולטימטיבי. אם נטפח אותו, נמצא בו שפע בלתי נדלה של עוצמה ושמחה. לשם מכוון אותנו הטבע.

למה אתה מקריין כאילו תרגמת בגוגל טרנסלייט מאנגלית לעברית? תתייעץ עם מי שלידך שיש לו עברית טובה ותעשה הגהות. מפריע לצפייה. חבל.

ירושלים היא ערבית פלסטינית

הטבע ייבש אותנו עד שנשאל את השאלה הנכונה

צבא שווייץ טרוד בימים אלה בהטסת מסוקים שישפכו מי-שתייה לאלפי פרות שרועות תחת השמש הקופחת באזורי האלפים. בצרפת משאיות משנעות מים לכפרים ובנהר המתייבש של איטליה נחשפה פצצה ממלחמת העולם השנייה. אלה חלק מהמאורעות האחרונים שנגרמו כתוצאה מהבצורת החמורה באירופה, מכה שלא ידעה היבשת זה חמש מאות שנה.

הבצורת גורמת להתפשטות שריפות, פוגעת בחקלאות ובתיירות ומגבירה את החשש מהחמרת משבר המזון העולמי.

זה לא חדש שכדור הארץ השתגע. בעוד אנחנו עסוקים במאבקים פוליטיים, נערכים למלחמות ולקרבות אנושיים, אסונות הטבע מכים בנו ביתר שאת. הטבע יוצא קצת מאיזון והכול מתפרק סביבנו. חכו, זה עוד לא הסוף. יבואו מגפות ומחלות, יעלו שאלות מהותיות לגבי צמצום הילודה ומזעור השימוש בנפט וגז. הטבע ייבש אותנו עד שנקלוט שלא הוא אשר יוצא מאיזון, אלא אנחנו.

חכמת הקבלה מלמדת שמערכת הטבע היא אחת; מערכת גלובלית, אינטגרלית, מקושרת על כל פרטיה, ויש לה חוקים ברורים ומוחלטים. החוק העליון הוא שעלינו להיות מחוברים בינינו סביב כל כדור הארץ, שהוא יחיד ומיוחד במינו.

אם נדאג לחיות באיזון, נתחשב בטבע הסובב אותנו ונטפח את הבית המשותף שלנו, אז הכול יהיה בסדר. אבל אם נמשיך לסחוט משאבים מהטבע הסובב אותנו, ננצל, נשחית, נגדום, נהרוס ונעקור מכל הבא ליד, אז הטבע יקרע אותנו לגזרים. ישיב לנו כגמולנו.

האדם שהוא נזר הבריאה, מפעיל את מערכת הטבע כולה וכל הבעיה היא לאן נוטה הדאגה שלו, אם בכלל היא קיימת. עוד לפני שיוזמים אלף ואחת משימות ופעולות לשמירה על כדור הארץ, אנחנו צריכים ללמד וללמוד בעצמנו שאנחנו חלק ממערכת גלובלית אחת, שכל מה שקורה בצד השני של הכדור משפיע עלינו, וכל פעולה שלנו – קטנה או גדולה, טובה או רעה – משפיעה על הכלל ולבסוף היא גם חוזרת אלינו. אפקט הפרפר.

לכן זו לא אירופה שמתייבשת, אלא האנושות כולה. היום אלו צרפת ורומניה, מחר יפן ואמריקה ומחרתיים ישראל.

חכמת הקבלה יכולה לחסוך לאנושות שנים של סבל. על רגל אחת היא מסבירה שהכול תלוי ביחסים טובים בינינו, בהשתלבות האדם בהרמוניה של הטבע תוך לקיחת שליטה על האגו שלו ומיזוגו לתנועה של הכלל, אבל מי ישמע בקולה של החכמה הזו?

לכן טוב אם יקום צוות מומחים מטעם הארגונים הבינלאומיים, שבין היתר ישאב מחכמת הקבלה ידע על מגמת התפתחות העולם, ויסביר לנו איפה אנחנו חיים. לא רק יפחיד אותנו על האסונות המתקרבים ועל הנזקים העצומים שאנו גורמים, אלא בעיקר יבהיר לנו איך פועל כדור הארץ, מה החוקיות שלו, מה תפקיד האדם בו ולאן אנחנו מתקדמים כאנושות.

תותח

כל הזמן רק שומעים אותך מספר , תתחיל לעלות תיעודים רציניים!!

הלווייתן הבודד בעולם

כבר למעלה משלושים שנה עוקבים מדענים אחרי לווייתן יחיד שמפיק צלילים בתדר גבוה וייחודי רק לו. בגלל שהתדר שונה מזה של שאר הלווייתנים, אף לווייתן לא נותן לו פידבק, ולכן המדענים קוראים לו "הלווייתן הבודד בעולם". הוא חי לו בבדידות מוחלטת, משוטט לבדו בים, וכל קריאותיו נותרות ללא מענה.

תארו לעצמכם מה מרגיש הלווייתן הבודד. הוא מוציא צלילים כל כך יפים, שר סולו שנע בין כל האוקיינוסים ואף אחד לא מגיב אליו. הוא לא יכול לשחק עם לווייתנים אחרים, הם לא מתקרבים אליו. צר לו מאוד.

הרבה אנשים יכולים ודאי להזדהות עם הלוויתן הבודד הזה. כמעט כל אחד מרגיש ככה מפעם לפעם, אם לא רוב הזמן. אנחנו מוקפים בהמון אנשים, אבל הם עוברים לידינו ואנחנו לידם, וגם אם נוצר כביכול קשר, כל אחד נשאר סגור בתוך ליבו, "אדם בתוך עצמו הוא גר".

יציאה מבדידות יכולה לקרות אם אנשים סביבך מתחילים לשמוע אותך, להכיר בך, להזדהות איתך במשהו, ואתם מתחברים להיות קבוצה, במטרה לשבור את כל השכבות המפרידות ביניכם. לכן מי שרוצה לצאת מהבדידות הפנימית שלו, כדאי לו לפרסם שיש לו רצון גדול לחבר את כולם, להתחבר עם האחרים. שיש לו לב מלא אהבה, והוא רוצה לחלוק עם אחרים את השפע הזה, כי בחיבור הדדי משיגים חיים מיוחדים.

אם זה התדר שאדם משדר ומפזר, הוא ירגיש פתאום שפה ושם מתחילים גם לענות לו "לווייתנים" אחרים. לעיתים הם ממש מגיעים אליו ומתקרבים. לפעמים רק מסתכלים מרחוק; עוד לא מבינים אותו, אבל איכשהו רוצים כבר להכיר. והוא כבר לא לבד בים.

למה לא קראתם לערוץ עשרת הגדולים, זה לא נשמע הגיוני כשאתם כותבים זאת בעברית...

השוטרים של הטבע
תארו לכם שבחברה שלנו הכול היה אפשרי, הכול מותר. כולם מלכלכים, שורפים, גונבים, הורגים. אחר כך מגיעה המשטרה, עושה סדר, מפעילה לחץ על כולם, אוכפת חוקים כבדים מאוד ונעשה שקט, רוגע, שלום ושלווה. אז המשטרה עוזבת.
עכשיו השאלה, האם אנחנו חוזרים לאותו מצב נורא שהיינו בו לפני שהגיעה המשטרה, או שאנחנו שומרים על הסדר והיחס הטוב בינינו כאילו המשטרה עדיין בשטח?
במציאות הכאוטית של ימינו, הטבע הוא כמו שוטר. מגיע לעשות בינינו סדר, להשליט עלינו את החוקים שלו, והוא לא יעזוב אותנו עד שנשתנה. חוקי הטבע כוללים חיבור יפה בין שונים, אחדות וערבות הדדית. תראו איזו חברה בנינו, הפוכה לגמרי: התחרות וההצלחה האישית מתירים לדרוס ולזלזל, לשנוא ולשקר. האנוכיות שלנו תומכת בשאיבה מכדור הארץ בלי חשבון, בזיהום העולם בלי מחשבה. לכן מופעלים עלינו לחצים מתגברים מצד הטבע, כמו השוטרים שמְמַשטרים אותנו כדי שנירגע ונתחיל לחיות כמו בני אדם.
פתאום מגיע גל בדמות מגפה או מכת טבע, והאדם מתחיל לתהות: "אולי באמת משהו לא בסדר? אולי אנחנו צריכים להתחשב יותר באחרים?". ברגע שהאדם מתחיל לחשוב בקו חיובי התואם לחוקי הטבע האינטגרליים ומחליט להשתנות במקצת, אז מגיעה הקלה, הרפיית מתח. השרפה דועכת, השיטפון נעצר, המגפה נשלטת – כמו שהיה כשהמשטרה עזבה.
ואז שוב האדם שוכח הכול כאילו לא היה אתמול. רץ לקנות, לטוס, לצעוק, לעמוד בפקקים שעות נוספות, לקלל את כל מי ומה שעומד בדרכו, להפיק את טיפת ההנאה שנדמה לו שהוא יכול עוד לסחוט מהעולם הזה.
ושוב מגיע הלחץ, והמשטרה חזרה בקול סירנה. ושוב האדם מוכן להשתנות, לחשוב יותר על מה שהוא עושה, לתת דין וחשבון על מעשיו בפני החברה וכדור הארץ. פחות לחטוף לעצמו, יותר לפתוח את הלב. אז האדם מסכים לצאת במקצת מעצמו ולהרגיש את הזולת. ושוב הלחץ פוחת, השוטרים של הטבע מסתלקים, והאדם חוזר לסורו.
כך חוזר חלילה – מכה, הסכמה, הקלה, שכחה – עד מתי? עד שנצליח להחזיק את עצמנו בצורה נכונה גם כשאין לחץ. ברגע שנשמור על החוקים גם בלי השוטרים, אז לא נצטרך יותר לחצים חיצוניים.
כבר בתחילת המגפה התרעתי שהיא תבוא בגלים. למה בגלים? כדי לאפשר לנו להגיע בעצמנו להחלטה שאין לנו יותר לאן לחזור. שנסכים לעזוב את המצב החברתי ההרוס שהגענו אליו, ונפסיק להסתכל בגעגוע לאחור.
אחרי כמה גלים שבהם עזבנו את "חוקי המשטרה", את חוקי הטבע, וחזרנו להשתולל בשגרה, מתחילה להתעורר בנו תובנה חדשה שבאמת כדאי שנתחיל להשתנות. ולא בגלל הפחד מהמשטרה שתגיע, מהחשש מפני עוד מכת טבע שתכה בנו חזק. לא בגללה כדאי לנו לשנות את היחס שלנו לחיים, אלא כי הטבע פועל לטובתנו, לבנות מאיתנו חברה יפה וטובה שפועלת בערבות ובאהבה.

פוף אחד של הר געש יכול להחריב את כל תוכניות האקלים בעולם

מזוודותיהם של יותר ממאה ממנהיגי העולם כבר ארוזות וממתינות לקראת הטיסה לוועידת האקלים ה-26 של האו"ם בגלזגו שבסקוטלנד. גם משלחת מנופחת של מעל 120 משתתפים תצא מישראל, וכולם יחד יתכנסו במטרה למצוא פתרונות למשבר האקלים ולהתחממות הגלובלית.

בעיניי, כל הצהרה שתצא מהוועידה הזאת תהיה יומרנית וחסרת תועלת. למה? כי גם אם ניישם את כל ההחלטות שיתקבלו בוועידה כדי להפחית את פליטת גזי החממה, אז די בהתפרצות הר געש אחד כדי לשבש את כל התוכניות היפות.

מחקר חדש בחן את השפעתה של התפרצות געשית גדולה על שכבת האוזון, כדוגמת ההתפרצות ההיסטורית של הר הגעש באי סנטוריני יוון בשנת 1600 לפני הספירה. פרט להחרבת התרבות המינואית ששגשגה באזור, לרעידת אדמה במצרים ולהרס יבולים ורעב בסין, גילו החוקרים שהתפרצות הזאת שחררה לאוויר המון תרכובות כימיות – ואם רק שני אחוזים מהם היו מגיעים לשכבת האוזון, הם היו יכולים להרוס עד תשעים אחוז מהאוזון של צפון כדור הארץ. מישהו יכול לנחש מה נפלט בימים אלה מהלוע השוצף של הר הגעש באי לה-פלמה הספרדי? מישהו יכול להעריך את עוצמת הפגיעה העתידית האפשרית בשכבת האוזון כתוצאה מההתפרצות הגעשית?

עוד דוגמה? ביוני 1991 התפרץ הר הגעש פִּינַטוּבּוֹ בפיליפינים, שהיה רדום במשך חמש מאות שנה. פרט לנזק הרב לאזורים הסמוכים שהביא למותם של מאות אנשים ולהרס אלפי בתים, התפרצות "הקיטור הלוהט" גרמה במשך שנתיים לירידה בטמפרטורות בעולם, מה שגרם לחורף הכי גשום בישראל של אותו עשור. כך הלכה למעשה פועל אפקט הפרפר בעולם המקושר של ימינו: התפרצות הר געש בפיליפינים מורידה גשם בתל-אביב.

מה שאני בא לומר הוא שהטבע חזק יותר מההצהרות והתוכניות היפות שלנו. כעת התחושה היא שלמרות שאנחנו בפיגור משמעותי, אנחנו עדיין שולטים במצב. אבל עוד התפרצות הר געש, עוד שיטפונות, עוד שריפות ורעידות אדמה – "מזג האוויר השתגע", כמו שאנחנו נהנים לומר – והמין האנושי יבין שכדור הארץ יוצא הפעם מאיזון והנזק גדול הרבה יותר משנים עברו. אולי אז נפנים שהפתרון לבעיה לא יהיה בכך שנפסיק להשתמש בכל הדלקים המזיקים.

משבר האקלים הוא חלק ממשבר כולל של הטבע, משבר הפוקד את כל חלקי כדור הארץ, כל מחוז ומדינה. המשבר הזה לא קורה יש מאין, אלא מקורו הוא האדם. לא מעשיו של האדם, אלא יחסו אל העולם. אנחנו חיים במערכת אחת שנקראת "טבע". מערכת שכל חלקיה מקיימים יחסי גומלין ביניהם ואינם יכולים להתקיים האחד בלא האחר, מערכת שכל חלקיה מקושרים זה לזה ומשפיעים זה על זה.

חכמת הקבלה מחלקת את המערכת האחת לארבע רמות: דומם, צומח, חי ומדבר, כאשר האחרונה שבהן היא האדם. אם היינו מציירים פירמידה, אז הדומם – החלק העצום ביקום – נמצא בשכבה התחתונה. עליו מונחת שכבה קטנה יותר של צומח, עליה מונחת שכבה קטנה יותר של בעלי החיים, ועליה שכבה דקה ואחרונה של המין האנושי. הדובדבן.

המין האנושי הוא החלק האקטיבי במערכת. הוא היחיד בעל יכולת ההשפעה והבחירה הגדולה שבטבע, והוא למעשה פועל אחרת מיתר החלקים והמשפיע על כולם. בעוד הדומם, הצומח והחי פועלים בהרמוניה מלאה ביניהם, האדם מרגיש עצמאי, נפרד ומורם מהטבע. האגו שפועל בו מעורר בו דחפים ורצונות שמפתחים בו אשליה שהוא יזכה בקרוב לתענוגים לתועלת עצמו. אבל בפועל, האינדיבידואליזם מנתק את האדם מהרגשת הזולת, וכשאנחנו כבר לא מרגישים כחברה אנושית אחת, אנחנו מתנתקים מהרגשת הטבע האחד.

בין אם אנחנו מרגישים שאנחנו אחד ובין אם לא – מצד הטבע אנחנו גוף אחד. לכן כמו כל גוף חי שנחלש ולפתע מתחיל לחוש מחלות שדגרו בו ופורצות לחוץ - כאן כואבת הבטן ויש הקאות, ושם עולה החום – אז בהקבלה לכדור הארץ, כאן מתחממת לבה וגורמת להתפרצות הר געש, ושם פורצות שריפות שמכלות חלקות חקלאיות טובות.

היחסים בינינו, שליליים או חיוביים, הם הגורמים לחוסר איזון או לאיזון. אם אנחנו משתדלים להתקשר יפה בינינו, מרגישים כמשפחה אחת, כגוף אחד, כאנושות אחת – אז כוח החיבור בינינו מתממשק למערכת הטבע כולה, מתאחה כמו איבר אל הגוף, וכתוצאה מכך אנחנו מקרינים כוח חיובי אל כללות הטבע, ופועלים לטובה ומרגיעים את השכבות התחתונות בפירמידה.

זה לא רעיון פשוט. זה דורש שינוי בתפיסה, מהפכה בתרבות ומהלך ארוך טווח בחינוך. לצעוק לא לשרוף דלק זה קל, אבל לשנות את היחס הפנימי של האדם זה כבר תובעני ומורכב.

צר לי לומר, אבל נכון לעכשיו נראה כי רק מלחמת עולם יכולה לזעזע אזרחים ומדינות להבין שאנחנו רחוקים מאוד מהתכלית שלנו: להיות אחד עם הטבע. מלחמת עולם היא מעין אתחול למערכת כולה, הסתכלות ביקורתית מחודשת על מצב האנושות ופניה לאן. אני חלילה לא מייחל לאירוע הרסני כזה, אבל אם לא נפעל לטובת הטבע, אסונות הטבע יגברו והמערכת עצמה תוביל אותנו לצרה צרורה.

לקריין שמקריין בטופטן על אסונות מהעולם והם קשים מאוד עם הרוגים רבים.. תפסיק לסיים את הקריינות עם המשפט "מקווים שנהניתם" איך אפשר לסיים בעידוד להנאה? האם אתה היית נהנה אם מקורבים שלך היו בין ההרוגים? טאקט לא לומדים באונ'י אלה נולדים איתו..
אתה חסר טאקט ברמות קשות ואין מצב שאמשיך לצפות בסירטונים בגלל חוסר הרגישות שלך עד שתפסיק לקריין.. מאחלת שעוד רבים יצטרפו לדעתי..

האוקיינוס השקט לא אמור להיות שקט?














סתם, אני יודע שלא

אצילוו😭😭😭😭😭😭😭

הוא רק אומר שזה מתועד
תביא את התיעודים ימצחיק

הקפת סדרת מקריי אסונות טבע מרשימים ומעניינים ביותר, שאפו

האם המגפה הפסיכולוגית שאנחנו עוברים לאחרונה היא חיובית?
יותר משנה וחצי שאנחנו מתנועעים בין גלי הקורונה, מותר ואסור, נפתח ונסגר, אם בתוך כל הכאוס הזה נעשה זום-אין על האדם, מה השינוי הפסיכולוגי שעברנו במגפת הקורונה? מה מתחולל בנו מבחינה נפשית?
במהלך השנה וחצי האחרונות, שאנחנו יושבים תחת כיפת הקורונה, תחת הגבלות וסגרים, אנחנו נעשים רגישים, מחושבים ומבוררים יותר. מופעל עלינו לחץ בלתי פוסק שכבר מחייב אותנו לקחת אותו בחשבון בכל הפעולות שלנו. אם קודם חיינו בלי לדפוק חשבון, רצים אחרי כל רצון שקופץ בנו, מתרוצצים בעולם מפינה לפינה, מייצרים, קונים וזורקים מבלי להתחשב בכלום, כמו בריונים שבאים ולוקחים מהעולם כל העולה על רוחם, כעת נעשינו בעל כורחנו עדינים יותר.
אלה למעשה תרגילים טובים במיוחד לנו הישראלים. הם מארגנים אותנו מחדש, פתאום יש חוק לפנינו ואנחנו לא יכולים לעשות מה שבראש שלנו. האדם חייב להתאים את עצמו להגבלות שלא הכיר, פתאום יתכן שלא יאפשרו לו לעלות למטוס, פתאום עלול להיעלם מוצר כזה או אחר ממדפי הסופר, פתאום ילדיו עלולים להישאר מחוץ למקומות בילוי או אפילו מחוץ לכיתה בבית הספר. הוא לא יכול להיכנס לשום מרחב ללא מסכה, עליו להציג תו ירוק, אסורה עליו התקהלות רבת משתתפים. האם תיפתח שנת הלימודים בספטמבר? האם החיסון יעיל? כמה וריאנטים עוד בדרך לכאן?
העולם כביכול כמנהגו נוהג, אבל תחת צמצום והגבלות. הווירוס מנהל אותנו, חיינו נעשו תלויים בו ממש, בכל יום נופלים עלינו חוקים ממשלתיים חדשים. עד מתי? זהו מצב ביניים, אנחנו סובלים מתחילתו של ייאוש, נעשים רגישים לעובדה שכולנו קשורים למערכת אחת עם האנושות כולה, ולפתע היא זו שמכתיבה את חיינו. כדור הארץ מגלה שהוא לא בבעלותנו כפי שרצינו להאמין, אנחנו כבר לא האדונים, ואנחנו לא אלה שמחליטים אם לטוס, אם לטייל, אם לנוח.
יותר מזה, בהתאם לשינויים שמתחוללים באדם, מתחוללת מהפכה שקטה גם בכל כדור הארץ, בכל הדרגות התחתונות מדרגת האדם, באוויר, ביבשה ובאוקינוסים מתרחשים שינויים קיצוניים, אפילו טבען של חיות הים השתנה. המדע עוד לא מזהה אותם, כי הוא טרוד יותר בבעיות קרובות לגוף, אבל כדור הארץ עצמו עובר מעין טראומה שתניב תופעות טבע מפתיעות, התפרצויות הרי געש, צונאמי, גלי קור וחום קיצוניים, שטפונות, שריפות ורעידות אדמה. גם מהפשרת השלגים ישתחררו לאוויר אינספור חיידקים חדשים שהאדם לא מוכן להתמודד עמם.
נשמע שהטבע רוצה לגרום לאדם להצטער שהוא נולד, אבל זו רק התגובה הראשונית שלנו, כמו ילדים קטנים שרוצים לסגור עיניים ולהגיד "אני לא פה", "לא רוצה לראות", "זה לא קיים", אבל לצד ההרגשה הזו עלינו לפתח הבנה שהטבע זה הבורא שמדבר עימנו ורוצה לקרב אותנו אליו.
האדם לא מצליח בכוחות עצמו לתכנן את המחר. כדי להצליח לשרוד עליו להתעדכן בשינויים התכופים, ולהבין ברמה הרוחנית לְמה המשבר הזה נועד ולאן הוא מוביל אותנו. למעשה אנחנו נמצאים בהתפתחות פנימית שמתרחשת בדומה לאופן שבו התרחשה ההתפתחות הטכנולוגית, צעד אחר צעד, האדם ביקש להשיג יותר שליטה על חייו, להפיק יותר תועלת או הנאה, וכך החברה פיתחה חוקים ופעולות שישמשו לנוחיותו.
כך גם בתהליך שאליו נכנסו כעת. צרות ובעיות רבות ינחתו עלינו ויאלצו אותנו לחפש אמצעים להסתדר בתנאים החדשים. רק שהפעם לא מכונות חדשניות אנחנו צריכים, אלא שכלול ברמה הפנימית, ברמת הרגש והמחשבה, טכנולוגיה חדשה של יחסים בינינו. רק על יד שיפור היחסים בינינו, אם נתקרב פנימית זה לזה פנימית, נצליח לסדר ולהמתיק את כל שלבי ההתפתחות שלנו. ולאט לאט נתחיל לגלות את החוקים הפנימיים שבטבע. כך נתקן את המכות שממתינות לרדת על האנושות. בתחילה זה נראה כהמתקה, כזריקה או תרופה. אבל בסופו של דבר נראה שזה הרבה יותר מזה, זו ממש שיטת תיקון העולם.

הכי מסוכן הצונאמי. מאור

למה אנחנו לא רוצים לצאת מהמערה שלנו?
סקרים ברחבי העולם מצביעים על עלייה חדה של אנשים הסובלים מ"תסמונת המערה" בתום שנה וחצי של ריחוק חברתי. איגוד הפסיכולוגים האמריקאי פרסם דו"ח על פיו 49% מהנשאלים דיווחו כי הם מרגישים לא בנוח להסתגל לאינטראקציה אישית כבעבר, ו-46% השיבו שאינם מרגישים בנוח לחזור לחיים שלפני המגפה. מהיכן נובע הפחד לבוא במגע עם אנשים?
לאחר תקופת הסתגרות ממושכת, האדם נרתע מהתחושה שלפתע נדרש ממנו לעזוב את עצמו ולשוב להתקשר עם הזולת ולהיות תחת השפעתו, כי בזה הוא חש כאילו הוא מאבד חלק מעצמו. התסמונת הזו, כמו פוביות אחרות שיתגלו בעקבות המגפה, מטרתן לעקור מהאדם את התפיסה הפרימיטיבית שלו, לשחרר אותו מאחיזתן של הפילוסופיות הישנות שלו ולהביא אותו למדרגת ההתפתחות הבאה: לפתוח את הלב לאחרים מתוך הבנה שדווקא זה הפתרון לבעיות שלו.
אומנם כרגע אנחנו בנקודת זמן על ציר התהליך הכללי, שבה מתפתח בנו דווקא רצון שמושך אותנו פנימה, להסתגר, אבל זה רק מפני שאנחנו לא יודעים איך נוכל להגיע ליחסים חיוביים עם הזולת, שיתנו לנו ביטחון שיאפשר לנו לצאת מעצמנו ולהיפתח לכולם.
האדם הוא יצור חברתי לכאורה, אבל אגואיסט, ולכן כל יציאה שלו מהבית דומה לבעל חיים שיוצא ממקום המסתור שלו רק משום שהוא משחר לטרף. כך גם האדם, יוצא מדירתו רק כדי להשיג את מבוקשו ולחזור הביתה. אם יהפוך את הגישה ויצא מהדירה שלו כדי להתחבר עם כולם, ההרגשה שלו תשתנה פלאים.
וזה מאוד דומה למה שהטבע העליון דורש מאיתנו: לצאת מעצמנו ולהתקשר אליו, לכוח ההשפעה. איך מתחילים? אז במקום להתבוסס במחשבות על עצמי, אתחיל לחשוב על הזולת. למרבה הפרדוקס, דווקא אז הפחד יעלם כלא היה והאדם יצליח להיפתח לזולת באמת, עד שיהיה מוכן לחבק אותו לליבו. בדיוק לצורת היחסים הזו מקדם אותנו הטבע על ידי המכות שהאנושות חווה כרגע.
בעצם מטרת הפחד היא למיין את סוגי ההתקרבות בינינו, לפתח בנו מודעות ליחסים השליליים שבהם אנחנו שרויים כיום כך שנחוש דחייה מחיבור אגואיסטי ונתחיל לחוש נטייה לחיבור מסוג אחר. ההבחנות החדשות שמתגבשות בנו יובילו אותנו לאמת, להכרה הבהירה שאין מנוס אלא תיקון פנימי - למצוא את השיטה להתעלות מעל האגו שלנו, ובתוך שדה היחסים המתוקנים בינינו נושיט ידיים לקרבה טובה וקשר. כשנכיר באמת, נפסיק לפחד, נפסיק להתרחק, נפסיק להסתגר מאחורי מנעול ובריח, ונתחיל לדבר על היחס הפנימי הנכון בין כולנו, "כאיש אחד בלב אחד".

סרטון מגניבבב
אני אומר שהכי מסוכן זה היה הצונאמי בפעם הראשונה

טופ טן תגיד מי המטומטם שסיפר לך שעוצמת רעידת אדמה מסוגלת להזיז את כדור הארץ מצירו
כמה פעמים שראיתי שאתה לא מדייק בנתונים שאתה מוסר והתעלמתי
אבל לטיפשות אין גבול או לפחות צריך להציב לה גבול
ואתה מפרסם נתונים שקריים
אנא חדל או תשפר ודייק יותר

השוטרים של הטבע
תארו לכם שבחברה שלנו הכול היה אפשרי, הכול מותר. כולם מלכלכים, שורפים, גונבים, הורגים. אחר כך מגיעה המשטרה, עושה סדר, מפעילה לחץ על כולם, אוכפת חוקים כבדים מאוד ונעשה שקט, רוגע, שלום ושלווה. אז המשטרה עוזבת.
עכשיו השאלה, האם אנחנו חוזרים לאותו מצב נורא שהיינו בו לפני שהגיעה המשטרה, או שאנחנו שומרים על הסדר והיחס הטוב בינינו כאילו המשטרה עדיין בשטח?
במציאות הכאוטית של ימינו, הטבע הוא כמו שוטר. מגיע לעשות בינינו סדר, להשליט עלינו את החוקים שלו, והוא לא יעזוב אותנו עד שנשתנה. חוקי הטבע כוללים חיבור יפה בין שונים, אחדות וערבות הדדית. תראו איזו חברה בנינו, הפוכה לגמרי: התחרות וההצלחה האישית מתירים לדרוס ולזלזל, לשנוא ולשקר. האנוכיות שלנו תומכת בשאיבה מכדור הארץ בלי חשבון, בזיהום העולם בלי מחשבה. לכן מופעלים עלינו לחצים מתגברים מצד הטבע, כמו השוטרים שמְמַשטרים אותנו כדי שנירגע ונתחיל לחיות כמו בני אדם.
פתאום מגיע גל בדמות מגפה או מכת טבע, והאדם מתחיל לתהות: "אולי באמת משהו לא בסדר? אולי אנחנו צריכים להתחשב יותר באחרים?". ברגע שהאדם מתחיל לחשוב בקו חיובי התואם לחוקי הטבע האינטגרליים ומחליט להשתנות במקצת, אז מגיעה הקלה, הרפיית מתח. השרפה דועכת, השיטפון נעצר, המגפה נשלטת – כמו שהיה כשהמשטרה עזבה.
ואז שוב האדם שוכח הכול כאילו לא היה אתמול. רץ לקנות, לטוס, לצעוק, לעמוד בפקקים שעות נוספות, לקלל את כל מי ומה שעומד בדרכו, להפיק את טיפת ההנאה שנדמה לו שהוא יכול עוד לסחוט מהעולם הזה.
ושוב מגיע הלחץ, והמשטרה חזרה בקול סירנה. ושוב האדם מוכן להשתנות, לחשוב יותר על מה שהוא עושה, לתת דין וחשבון על מעשיו בפני החברה וכדור הארץ. פחות לחטוף לעצמו, יותר לפתוח את הלב. אז האדם מסכים לצאת במקצת מעצמו ולהרגיש את הזולת. ושוב הלחץ פוחת, השוטרים של הטבע מסתלקים, והאדם חוזר לסורו.
כך חוזר חלילה – מכה, הסכמה, הקלה, שכחה – עד מתי? עד שנצליח להחזיק את עצמנו בצורה נכונה גם כשאין לחץ. ברגע שנשמור על החוקים גם בלי השוטרים, אז לא נצטרך יותר לחצים חיצוניים.
כבר בתחילת המגפה התרעתי שהיא תבוא בגלים. למה בגלים? כדי לאפשר לנו להגיע בעצמנו להחלטה שאין לנו יותר לאן לחזור. שנסכים לעזוב את המצב החברתי ההרוס שהגענו אליו, ונפסיק להסתכל בגעגוע לאחור.
אחרי כמה גלים שבהם עזבנו את "חוקי המשטרה", את חוקי הטבע, וחזרנו להשתולל בשגרה, מתחילה להתעורר בנו תובנה חדשה שבאמת כדאי שנתחיל להשתנות. ולא בגלל הפחד מהמשטרה שתגיע, מהחשש מפני עוד מכת טבע שתכה בנו חזק. לא בגללה כדאי לנו לשנות את היחס שלנו לחיים, אלא כי הטבע פועל לטובתנו, לבנות מאיתנו חברה יפה וטובה שפועלת בערבות ובאהבה.

גם אצלינו היה שירפה מי אתמול

היה לפניי שבוע רידת אדמה רמה 7.5

אגדת חורבן: לא רק סרט היסטורי, אלא מציאות מדממת
השבוע צפיתי בסרט "אגדת חורבן" – דרמה היסטורית על פי סיפורי אגדות החורבן התלמודיות. מראש ידעתי שמסופר על המרד הגדול שהוביל לנפילת בית המקדש השני, ובסיכומה של עלילה בת תשעים דקות המורכבת מקרעי עובדות היסטוריות חוויתי את האִמרה המוכרת: בשל שנאת חינם חרב בית המקדש.
גם מהרושם השטחי שנותר אין להתעלם. אסור לתת לאור השמש ביציאה מאולם הקולנוע לסנוור אותנו לחשוב שמדובר בסיפור היסטורי מעשיר, ולהותיר אותנו ברושם עז של איורים מרהיבים עתירי פרטים, אלא צריך שהוא ימקד לנו את המבט ויאיר על ישראל של כאן ועכשיו. העולם כולו חרב, ובניין החברה הישראלית מתפורר בשל אותה שנאת חינם – בעוצמה מוגברת יותר.
אנחנו נמצאים היום בפילוג גדול וחריף משהיה. אם לפני כאלפיים שנה התפצלו היהודים לשלוש כתות, אז היום אנחנו מחולקים לעשרים-שלושים מחנות, לעשרות מפלגות וסיעות, מגזרים וקהילות. אם בזמנו טבחו היהודים במיליון איש בתוך ארבעה חודשים, נשטפו בנהרות של דם אחיהם, אז היום השנאה מתנהלת בצורה מתוחכמת ונסתרת יותר: במקום לשחוט בכידונים וסכינים, הלשון החלקלקה הפכה חרב חדה.
לא ניתן להשוות ולמדוד את פשעי השנאה בין אז להיום ולהסיק מסקנות. השנאה בימינו מתגלה בצורה האיומה של אדישות לזולת. לאף אחד לא אכפת מה קורה לשכנים שלו, מה עובר על תושבי עירו, ובכלל על כלל אזרחי המדינה. שיא האכפתיות מתגלה רק בזמני מלחמה, אז כולנו מתחברים כאחים לעת צרה, פותחים את הלב רק כדי לזכות בהרגשת ביטחון.
תחלואי האדישות האלו התקבעו בנו כנורמה. אנחנו מסכימים למצב, רואים בו מציאות מקובלת. לכן טוב יהיה לחשוף בעזרת עוד סרטים ויצירות את כל הזוועות והדברים הקשים שעשו היהודים זה לזה במשך ההיסטוריה. לשלוף מהארכיון כל תיעוד שילמד אותנו על הטבע האגואיסטי ההרסני שלנו שמניע אותנו להיאטם לזולת ולא להתחשב בקיומו.
אם לא נטייח את האמת ולא נקבור את העובדות מתוך מניעים כאלה ואחרים, נוכל להבין בחרדה מי אנחנו מאז ועד היום. נקלוט שלא מדובר באנשים שחיו אי-פעם והתעללו זה בזה, אלא שאלה אנחנו שסוחבים איתנו את השנאה מדור לדור. חבית נפץ שרק מחכה לגפרור.
המקובל בעל הסולם כתב כי "אין כאן בעולמנו שום נשמות חדשות על דרך התחדשות הגופית, אלא רק סכום מסוים של נפשות, באות מתגלגלות, על גלגל שינוי הצורה, מפאת ההתלבשות בכל פעם בגוף חדש ובדור חדש" ("השלום בעולם"). לכן החשוב ביותר להפנים שהסכנה שכאן עלולה להכות בנו כהרף עין, ועלינו לצלול אל תוך אירועי ההיסטוריה רק כדי לדלות את האמצעים שיש בידינו כדי להינצל.
הפתרון אותו פתרון, הנוסחה אותה נוסחה, כלל אחד לא השתנה לאורך הדורות, והוא הכלל הגדול בתורה, כלומר הכלל הכולל את השיטה כולה: "ואהבת לרעך כמוך". אנחנו מחויבים לחיות בינינו באהבת אחים – זה החוק שהכוח העליון שם מעלינו ומחייב אותנו להתקיים לפיו. לגלות בינינו רעוּת וידידות, דאגה והתחשבות בהתאם ליסודות שמרכיבים אותו. אהבה היא ערך בל יתואר. היא כוללת מסירות לזולת, קבלת חיי האחר כחיינו שלנו, העדפת טובת הזולת על פני האגו שמושך לטובת עצמו. ואיפה אנחנו ביחס לחוק האהבה? איפה אנחנו ביחס לערך הערבות ההדדית?
כבר כתבו חכמים: "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו" (ירושלמי, יומא א). אם אנחנו לא בונים בימינו קשר אמיץ, יציב, המושתת על חוקי הטבע שפועלים במיזוג ובהרמוניה נפלאה, אז לא רק שהמעט עוד יחרב, אלא גם נזמין על עצמנו שנאה מכל העולם.
לעם היהודי יש תפקיד רוחני נעלה: להיות כאיש אחד בלב אחד, להתלכד ולעורר מכוח החיבור כוח עליון יותר. הוא המגן והמציל, הוא שמרומם מעל כל החיכוכים האגואיסטים, מכסה הכול באהבה ומאיר לגויים ולעמים. אם נגביר בינינו את האהבה, נזנק לרמות קשר שלא חלמנו, להשגות קסומות. אבל אם רגע אחד נזניח את החיבור בינינו, אז יעלו אותנו ואת הנותר בלהבות.

תיקון טעות: בצונאמי ביפן נהרגו 22,000 אנשים.

היי - קריינות גרעה ממש. - כדאי לדעת לכתוב וללמוד עברית וחשוב מאוד לדעת לקרוא. - בושה חלטורה

צר לי אבל אתם חלאות נותנים לעוכרי ישראל לפרסם,אני סימתי איתכם,

אם חברי המין האנושי היו ניגשים לרופא הפרטי שלהם – המכיר את הבריאה על בוריה, היודע את כל הנסתרות, המבין את המניעים והדחפים שלה, הבוחן כליות ולב – הוא היה מסתכל בהם ארוכות ואומר: "אתם כולכם חולים. רואים את השרפות באמריקה? זה אתם שבוערים מחום. והשיטפונות באירופה, בהודו ובסין? זה היחס השלילי ביניכם שיצא מאיזון ושוטף את העולם, מציף אותו".
כל המתחולל בעולם ומתגלם במכות הטבע מתפרץ מבפנים כלפי חוץ. הצפות וסערות, שרפות ומגפות – הכול שיקוף של מה שקורה בתוך כל אחד מאיתנו ובכולנו יחד. המקובלים מסבירים שהבריאה מסודרת בדמות אדם. הרמח"ל לדוגמה, איש רוח ומקובל ענק שחי ופעל באיטליה לפני כשלוש מאות שנה, כתב כי "כל העולם כולו הוא 'אדם גדול', והאדם הוא 'עולם קטן', ואין בזה אלא מה שבזה" ("קנאת ה' צבאות", כלל ב).
האדם, "העולם הקטן", חולה באגואיזם. היחסים בינו לבין שאר בני האדם מקולקלים עד העצם. במקום שכל האיברים בגוף האנושות יפעלו בהדדיות וביחסי גומלין, פועל כל אחד לטובת עצמו והבריאות מתערערת.
לכן עוד לפני שמזדרזים לפנות לטפל באופן מלאכותי בתופעות הגלובליות ההרסניות שבעולם הגדול, הריפוי מתחיל ביחס בין אדם לזולתו. למה? כי כל אדם הוא אוסף של רצונות שחותרים להתמלא בהנאה ותענוג. הרצונות האלה גדלים באדם ללא הרף ושואפים להעצים את כל הטוב לעצמו. הבעיה מתחילה כשהטוב של האחד מגיע על חשבון האחר – אז הופך טבע האדם לאגואיסטי והבלגן מתחיל.
האגו מוליך אותנו בעורמה לניצול הזולת ומפתח בנו חוסר אכפתיות כלפי האחר. הוא דורש לשלוט, למשוך, לרדות. אולם מנגד איתני הטבע מראים לנו עד כמה אנחנו שבריריים ותלויים זה בזה. מרושתים בכפר גלובלי קטן, מחוברים בעולם אינטגרלי סבוך. ההתנגשות בין השניים מולידה משבר, אסון, מכת טבע. החודש מתמקד החולי במרחב האקולוגי.
תופתעו או לא, אבל המקובלים מלמדים שבכוח הרצון שלו, האדם יכול לשנות לטובה את כל הטבע העצום. אם האדם יאזן את הרצון הפנימי שבו, ב"עולם הקטן" שבו, בכך הוא יבלום את ההתפתחות האגואיסטית המואצת בעולם כולו, ב"אדם הגדול".
האיזון מתחיל מנקודת ההיפוך: לא להמשיך את המגמה האגואיסטית, אלא לפעול ככל האפשר ברוח אלטרואיסטית, מתחשבת, בנתינה לזולת. עצם הניסיון לעורר כוחות חיוביים – אפילו מלאכותיים – נגד הכוחות השליליים הטבעיים, מזמינים את עזרת הכוח העליון, הכוח הטוב והמיטיב, שירסן את האגו, יאזן את כל השלילי וירפא הכול.
הטבע, הרופא העליון, שולט על היקום כולו, על הדומם, הצומח והחי, וגם אם לפרקים נראה שהמערכת יצאה מאיזון, זה רק כדי להביא את כל האיברים המדולדלים להתאחות יחד, להביא את בני האדם להתלכד יחד, להרכיב הזמנה משותפת ל"רופא החולים" שירפא את הגוף האנושי וישכין בו רוח חיים.
לטבע יש תכלית להביא אותנו לרצון טוב, להבנה, לאיזון, לנשום את הבריאה. הוא פועל אך ורק כדי להביא אותנו לקיום נכון, לפסגה רוחנית חדשה. אף חיה או צמח לא מחריבים את הטבע כמו המין האנושי. אפילו שנראה כי בעלי החיים טורפים ורומסים, אבל הדומם, הצומח והחי בנויים בצורה מושלמת. הם משלימים את הטבע, ואילו האדם הורס ומחריב הכול. לכן אם בקרוב לא נשנה את היחס שלנו, בינינו ולטבע כולו, אז הטבע ילמד אותנו בצורה קשה איך לנהוג זה בזה, וכך נסיק איך לנהוג בו.
עלינו לקבל אחריות על הטבע כולו, להתעלות מעל החשבונות האגואיסטיים הקטנים, להיות יותר טובים ואחראים ופחות גרועים והרסניים. ניתנה לנו יכולת סגולית להרגיע ולהשפיע על כל כוחות הטבע שנמצאים בדרגה נמוכה יותר מאיתנו. לכן מכות הטבע ניחתות עלינו בזו אחר זו. הסבל מוליך אותנו לקראת החלטה מכרעת אם להמשיך לזרום לפי הנטייה האגואיסטית, במגמה אנוכית על חשבון הזולת, או להתחבר יחד למען הגוף כולו, לרפואת המין האנושי.
חופש הבחירה נמצא בידינו. במידה ונתייחס טוב לכל מה שמחוץ לנו נרגיש בריאים. אחרת נרגיש חלשים וחולים. לא נראה זאת ישירות. המין האנושי כבר לא ילד שמראים לו ישירות את הפעולות ההרסניות שלו. אבל הנזק מצטבר והמחלה דוגרת. לכן עלינו להתבגר ולהיות חכמים יותר. לפעול כמו שמצפים מאיתנו, גם אם אנחנו לא רואים תוצאות באופן ישיר.
המקובלים שרואים מסוף העולם ועד סופו, קוראים לנו להקדים ולאמץ את הגישה המתחשבת ולקצר את הדרך, כך מיד נרגיש שינויים לטובה. הדרך המהירה היא להפעיל את כוח הרצון שלנו, למקד את המחשבה, לעורר את הלב שלנו לתפילה אל הכוח העליון שייתן לנו רפואה, שיעניק לנו שכל ורגש כך שנרצה לאזן את כל מערכות היחסים בינינו – בין בני האדם, בין בני המשפחה, בין אדם לזולת, בין האדם לחי, לצומח, אפילו לדומם. להכול.

אם חברי המין האנושי היו ניגשים לרופא הפרטי שלהם – המכיר את הבריאה על בוריה, היודע את כל הנסתרות, המבין את המניעים והדחפים שלה, הבוחן כליות ולב – הוא היה מסתכל בהם ארוכות ואומר: "אתם כולכם חולים. רואים את השרפות באמריקה? זה אתם שבוערים מחום. והשיטפונות באירופה, בהודו ובסין? זה היחס השלילי ביניכם שיצא מאיזון ושוטף את העולם, מציף אותו".
כל המתחולל בעולם ומתגלם במכות הטבע מתפרץ מבפנים כלפי חוץ. הצפות וסערות, שרפות ומגפות – הכול שיקוף של מה שקורה בתוך כל אחד מאיתנו ובכולנו יחד. המקובלים מסבירים שהבריאה מסודרת בדמות אדם. הרמח"ל לדוגמה, איש רוח ומקובל ענק שחי ופעל באיטליה לפני כשלוש מאות שנה, כתב כי "כל העולם כולו הוא 'אדם גדול', והאדם הוא 'עולם קטן', ואין בזה אלא מה שבזה" ("קנאת ה' צבאות", כלל ב).
האדם, "העולם הקטן", חולה באגואיזם. היחסים בינו לבין שאר בני האדם מקולקלים עד העצם. במקום שכל האיברים בגוף האנושות יפעלו בהדדיות וביחסי גומלין, פועל כל אחד לטובת עצמו והבריאות מתערערת.
לכן עוד לפני שמזדרזים לפנות לטפל באופן מלאכותי בתופעות הגלובליות ההרסניות שבעולם הגדול, הריפוי מתחיל ביחס בין אדם לזולתו. למה? כי כל אדם הוא אוסף של רצונות שחותרים להתמלא בהנאה ותענוג. הרצונות האלה גדלים באדם ללא הרף ושואפים להעצים את כל הטוב לעצמו. הבעיה מתחילה כשהטוב של האחד מגיע על חשבון האחר – אז הופך טבע האדם לאגואיסטי והבלגן מתחיל.
האגו מוליך אותנו בעורמה לניצול הזולת ומפתח בנו חוסר אכפתיות כלפי האחר. הוא דורש לשלוט, למשוך, לרדות. אולם מנגד איתני הטבע מראים לנו עד כמה אנחנו שבריריים ותלויים זה בזה. מרושתים בכפר גלובלי קטן, מחוברים בעולם אינטגרלי סבוך. ההתנגשות בין השניים מולידה משבר, אסון, מכת טבע. החודש מתמקד החולי במרחב האקולוגי.
תופתעו או לא, אבל המקובלים מלמדים שבכוח הרצון שלו, האדם יכול לשנות לטובה את כל הטבע העצום. אם האדם יאזן את הרצון הפנימי שבו, ב"עולם הקטן" שבו, בכך הוא יבלום את ההתפתחות האגואיסטית המואצת בעולם כולו, ב"אדם הגדול".
האיזון מתחיל מנקודת ההיפוך: לא להמשיך את המגמה האגואיסטית, אלא לפעול ככל האפשר ברוח אלטרואיסטית, מתחשבת, בנתינה לזולת. עצם הניסיון לעורר כוחות חיוביים – אפילו מלאכותיים – נגד הכוחות השליליים הטבעיים, מזמינים את עזרת הכוח העליון, הכוח הטוב והמיטיב, שירסן את האגו, יאזן את כל השלילי וירפא הכול.
הטבע, הרופא העליון, שולט על היקום כולו, על הדומם, הצומח והחי, וגם אם לפרקים נראה שהמערכת יצאה מאיזון, זה רק כדי להביא את כל האיברים המדולדלים להתאחות יחד, להביא את בני האדם להתלכד יחד, להרכיב הזמנה משותפת ל"רופא החולים" שירפא את הגוף האנושי וישכין בו רוח חיים.
לטבע יש תכלית להביא אותנו לרצון טוב, להבנה, לאיזון, לנשום את הבריאה. הוא פועל אך ורק כדי להביא אותנו לקיום נכון, לפסגה רוחנית חדשה. אף חיה או צמח לא מחריבים את הטבע כמו המין האנושי. אפילו שנראה כי בעלי החיים טורפים ורומסים, אבל הדומם, הצומח והחי בנויים בצורה מושלמת. הם משלימים את הטבע, ואילו האדם הורס ומחריב הכול. לכן אם בקרוב לא נשנה את היחס שלנו, בינינו ולטבע כולו, אז הטבע ילמד אותנו בצורה קשה איך לנהוג זה בזה, וכך נסיק איך לנהוג בו.
עלינו לקבל אחריות על הטבע כולו, להתעלות מעל החשבונות האגואיסטיים הקטנים, להיות יותר טובים ואחראים ופחות גרועים והרסניים. ניתנה לנו יכולת סגולית להרגיע ולהשפיע על כל כוחות הטבע שנמצאים בדרגה נמוכה יותר מאיתנו. לכן מכות הטבע ניחתות עלינו בזו אחר זו. הסבל מוליך אותנו לקראת החלטה מכרעת אם להמשיך לזרום לפי הנטייה האגואיסטית, במגמה אנוכית על חשבון הזולת, או להתחבר יחד למען הגוף כולו, לרפואת המין האנושי.
חופש הבחירה נמצא בידינו. במידה ונתייחס טוב לכל מה שמחוץ לנו נרגיש בריאים. אחרת נרגיש חלשים וחולים. לא נראה זאת ישירות. המין האנושי כבר לא ילד שמראים לו ישירות את הפעולות ההרסניות שלו. אבל הנזק מצטבר והמחלה דוגרת. לכן עלינו להתבגר ולהיות חכמים יותר. לפעול כמו שמצפים מאיתנו, גם אם אנחנו לא רואים תוצאות באופן ישיר.
המקובלים שרואים מסוף העולם ועד סופו, קוראים לנו להקדים ולאמץ את הגישה המתחשבת ולקצר את הדרך, כך מיד נרגיש שינויים לטובה. הדרך המהירה היא להפעיל את כוח הרצון שלנו, למקד את המחשבה, לעורר את הלב שלנו לתפילה אל הכוח העליון שייתן לנו רפואה, שיעניק לנו שכל ורגש כך שנרצה לאזן את כל מערכות היחסים בינינו – בין בני האדם, בין בני המשפחה, בין אדם לזולת, בין האדם לחי, לצומח, אפילו לדומם. להכול.

היי אני חדש רוצה שאני הירשם להרוץ

האדם בהחלט אשם באסונות הטבע. אנחנו חלק מהטבע לא מעל ולא מתחת. וכחלק מהטבע אנחנו הסיבה העיקרית לחוסר האיזון בטבע.

יש יותר אזורים עם בניינים מאשר כפריים? אתה בטוח? תבדוק את עצמך

בסרטון על אסונות הטבע, נשאלנו מה האסון הכי גדול לדעתינו.
יסכימו איתי רבים שהאסון הכי גדול זה קריינות של הסרטון. עברית עילגת עם שגיאות זכר/נקבה בלי סוף וצורת הקראה משעממת ומעצבנת.

לא היה צונאמי של 130 מטר גובה, זה בית 50 קומות, איפה זה היה תראה? גלים שהתנפלו אל מישור החוף היו מקסימום 3 מטר, אם היה גל של 130 מטר גובה הוא היה נכנס 500 קילומטר לתוך היבשה, גל כזה זה מסר של סוף העולם.

נפאל מדינה ממש על הפנים?! WTF

לפי מספר ההרוגים, הצונאמי ההודי הוא האסון הגדול ביותר

טורנדו בשם ה- F1?? זה מדד לעוצמה של טורנדו. הבן אדם טיפש ברמות בלתי נתפשות. וגם סה״כ ממחזר חומר קיים. אין פה שום דבר מקורי.
היום כל אידיוט יכול לפתוח ערוץ יוטיוב. מביך…

זה רק דוגמא קטנה מאוד למה שהולך לקרות בקרוב לפני הגאולה השלמה.
מי שמחזיק בתורה ובגמילות חסדים ינצל