אסון צאלים ב' - סיירת מטכ"ל

אהוד ברק בגד בסיירת

วิธีการเจรจากันอย่างแน่นอนมันจะเป็นความลับจนกว่าเราจะหาข้อตกลงกันได้

עוד לא אבדה תקוותנו?
העם היהודי חי על התקווה מאז ומתמיד, אבל דווקא בימים אלה קשה לומר את המילה הזאת מבלי להתכווץ מעט מהרגשת הפער הפנימי בין התקווה המפורסמת שלנו, לפילוג שמתגלה בחברה הישראלית. מדהים לראות איך למרות יכולתם של כלי התקשורת לחבר בין אנשים בקלות, אנחנו מצליחים דווקא להחריב בעזרתם את כל מה שנותר מהקשר הטוב בינינו.
למרות שעם ישראל ניזון מהתקווה שליוותה אותו לאורך היסטוריה רצופת תלאות, אנחנו חשים היטב שמשהו לא עובד פה באופן סיסטמטי, משהו לא מסתדר כבר 75 שנים בארצנו. קיבלנו פיסת אדמה שנועדה לאפשר לכל היהודים לחיות יחד, ולהקים כאן מדינה וחברה שייטיבו עם כולנו, ועדיין למרות שזכינו למוחות חריפים, צבא חזק וכלכלה יציבה, כמעט לא ניתן להביט לעתיד ולראות שם תמונה אופטימית. עדיין באוויר הישראלי תלויה השאלה: מה יהיה? איך נסתדר כעם? מה יעלה בגורל היהודים בישראל ובעולם?
הבעיה האמיתית היא ששכחנו. שכחנו שהעבודה האמיתית שלנו אינה בסלילת כבישים והקמת סטארט-אפים, אלא בחיבור הלבבות מעל כל המרחקים שבינינו.
התקווה תמיד משתלשלת ממעלה למטה, מהכוח העליון ללב האדם. מהכוח שמסוגל לחבר בינינו ולהוביל אותנו למימוש מטרתו המוחלטת. ומהו הרצון של הכוח הזה? שהכלל הגדול "ואהבת לרעך כמוך" יתקבל בקרב העמים כולם, ונגלה שכולנו משתייכים לאנושות אחת תחת כוח עליון אחד.
העם שלנו נולד מתוך חיבור והוא מתקיים רק מתוך חיבור, לכן גם התקווה שלנו תלויה בכך שנפנים את הצורך המיידי להגביר את הקרבה בינינו, ואת תפקידנו לחבר את כל האנושות למשפחה אחת גדולה.
למעשה יהודי זה לא לאום, זו נטייה לחיבור בין כל בני אדם להיות יחד, ועד כמה שהדבר נשמע פרדוקסלי, לפי חכמת הקבלה דווקא עם ישראל נועד להיות הדוגמה לאיחוד בפני כל העמים. רק כשיבוא הזמן שבו נצליח להתאחד בינינו, נוכל לממש את ייעודנו ולמסור את הרגשת הכוח העליון לאומות העולם. אין מנוס, העתיד הטוב שכולנו מצפים לו יתממש רק במידת תיקון הקשרים בינינו.
לכן דווקא תקוותנו הנצחית מעמידה בפנינו את החובה לחנך תחילה את עצמנו, ולאחר מכן את כל העמים, ולהדגים להם איך לחיות בצוותא, בחברותא, מתוך הרגשת איחוד בינינו. האתגר האמיתי שניצב בפנינו היום הוא פשוט להרגיש אחים.
גולדה מאיר אמרה, "פסימיות היא מותרות שיהודי אינו יכול להרשות לעצמו", בשום מצב אסור לנו להרים ידיים, תמיד להישאר מלאי כוחות וחדורי אמונה שנצליח כבר עכשיו להפיץ את הנוסחה של קיום האנושות "כאיש אחד בלב אחד".
ולמיואשים, תזכרו שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר.